; ת"פ 6977-06-10 מדינת ישראל נ' רגעי

גזר דין

רקע

הנאשם הורשע בהתאם להודאתו, בעובדות שני כתבי האישום, באישומים הבאים:

א.בת"פ 6977-06-10 (להלן: "כתב האישום הראשון") הורשע הנאשם בעבירה של איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

ב.בת"פ 6944-06-10 (להלן: "כתב האישום השני"), הורשע הנאשם בעבירות הבאות:

(1)הסעת תושב זר השוהה שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12 (1ג) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב- 1952.

(2)נהיגה ללא רישיון נהיגה, עבירה לפי סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת התעבורה").

(3)נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה.

(4)נהיגה ללא ביטוח, עבירה לפי סעיף 2 (א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל- 1970.

על-פי המתואר בעובדות כתב האישום הראשון, בתאריך 30.4.04 באתר בנייה באלעד, איים הנאשם על המתלונן בכך שאחז בידו גרזן, הניפו לעבר המתלונן ואמר "אני מן חמאס, אתה יהודי, לא תצא מכאן בחיים".

על-פי המתואר בעובדות כתב האישום השני, בתאריך 15.3.04, בשעה 17:30, ביישוב אלעד, הסיע הנאשם שלא כדין 3 תושבים זרים, שאינם מורשים לשהות כדין בישראל. בנסיבות אלו נהג הנאשם ברכב ללא ביטוח תקף, נהג ללא רישיון נהיגה בתוקף, וכן נהג בפסילה שהוטלה עליו בבית-המשפט לתעבורה בירושלים.

טיעוני הצדדים

הצדדים הגיעו להסדר טיעון, לפיו יעתרו במשותף לעונש של מאסר על תנאי, קנס בסך 3,000 ₪ בתשלומים, פסילה על תנאי, כאשר ההגנה התחייבה להעביר לבית-המשפט אישורי מחלה עדכניים בעניינו של הנאשם, לפיהם הוא סובל ממחלת הסרטן וזקוק לרישיון נהיגה לשם קבלת טיפול רפואי.

לטענת ב"כ המאשימה, עוה"ד תמיר גינדין ונדב רייכמן, לנאשם עבר פלילי בגין ביצוע עבירות שהן מהחמורות ביותר. במהלך השנים הסתבך הנאשם בעבירות רכוש, אלימות ועבירות ביטחון וריצה מאסרים ממושכים מאחורי סורג ובריח. לטענת המאשימה, אילו הנאשם היה נשפט סמוך למועד ביצוע העבירות, הוא היה צפוי לעונש ממושך מאחורי סורג ובריח, אך מאחר שחלפו 9 שנים ממועד ביצוע העבירות, לא היה מנוס מהגעה להסדר. על כן עתרה המאשימה לכבד את ההסדר, וזאת על אף חומרת העבירות ועברו הפלילי של הנאשם.

לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד סאבר אבו ג'אמע, חלף זמן רב מאז ביצוע העבירות. הנאשם חסך זמן שיפוטי, כאשר הודה בהזדמנות הראשונה, לאחר הגשת כתב האישום המחודש.

הנאשם טען כי לא עבר עבירה כבר תקופה ארוכה.

דיון וגזירת הדין

בעניינו של הנאשם הוצג הסדר טיעון. הסדר הטיעון מקל באופן משמעותי מהעונש אשר היה ראוי להשית על הנאשם, וזאת בשים לב לחומרת העבירות, ובפרט חומרת עבירת האיומים, ובשים לב לעברו הפלילי והתעבורתי המכבידים של הנאשם. עם זאת, יש ליתן משקל רב לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות בשנת 2004, וכן למחלתו של הנאשם.

בנסיבות אלה, ובהתאם להלכה שנקבעה בע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 577 (2002), אין מקום לסטות מהסדר הטיעון, וזאת על אף ההקלה המשמעותית לה זכה הנאשם במסגרת ההסדר.

יחד עם זאת, בכל הנוגע לחלק הנוגע לפסילה בפועל, הנאשם נדרש להציג אישורים רפואיים בדבר מצבו הרפואי, אך אישורים כאמור לא הוצגו. אישור שהוצג היה בלתי קריא, והחלטת בית-המשפט לפיה נדרש ב"כ הנאשם להגיש אישור נוסף, לא נענתה, ולא הוגש אישור בהתאם להסדר הטיעון.